משנת ארץ ישראל על משנה יומא ו׳:ב׳

2 המשנה חוזרת לסדר העבודה של יום הכיפורים, ולסגנון הסיפורי המיוחד של המסכת המתאר את מעשה הכוהן הגדול בגוף שלישי עבר: "בא לו", "מה היה עושה", "נטל את הדם" וכו'.

3 בא לו – הכוהן הגדול, אצל שעיר המשתלח – השעיר עמד "כנגד בית שילוחו", הווה אומר בעזרה ליד אחד השערים הדרומיים, וסמך שתי ידיו עליו ונתוודה – זהו הווידוי המפורש במקרא, וכך היה אומר אנא השם – הווידוי דומה לשני הווידויים הקודמים. גם שם התלבטנו האם היה הכוהן הגדול אומר את השם המפורש ודעתנו נוטה שכן הוא, אך ייתכן גם שאמר רק "אנא ה' " או "אנא בשם", עוו פשעו חטאו – בווידויים הקודמים מצינו מחלוקת האם יש לומר "עוו פשעו חטאו" או "חטאו עוו פשעו". לכאורה יש להניח כי כאן יסכימו כולם שהנוסח הנכון הוא כמו במשנה, שכן הפסוק אומר "והתודה עליו את כל עוֹנֹת בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטֹאתם" ויקרא טז כא, ומן הסתם עקב הווידוי אחר סדר המקרא. ברם, בתוספתא אומר רבי יוסי: "כך הוא אומר: חטאו עוו פשעו לפניך עמך בית ישראל" פ"ג ד הי"ב. נראה, אפוא, לפרש שרבי יוסי חולק גם כאן וסובר כי סדר החטאים צריך להיות מהקל אל הכבד.

4 לפניך עמך בית ישראל – בר קפרא תובע להימנע מלומר מילים אלו כדי שלא להעליב את בני ישראל ירו', מג ע"ג. הרעיון המובע בדבריו הוא בעל חשיבות. חז"ל הקפידו שלא לפגוע בכבוד הציבור היהודי. הם ראו את תפקידם לעודד שמירת מצוות ולבקר חטאים, אך נמנעו מלפגוע בכבוד הציבור היהודי. כך, למשל, ריש לקיש מתקיף את רבי אבהו האומר על אנשי קיסריה עירו של רבי אבהו "מדינתא דחרופיא וגידופיא" עיר המחרפים והמגדפים שיר השירים רבה, א ו. ואכן, בספרות חז"ל אין כמעט דברי בלע על עם ישראל ככלל. לפי המשנה הפר מכפר על הכוהן, על משפחתו ועל בית אהרן, והשעיר על כלל עם ישראל; לפי רבי יהודה גם בית אהרן מתכפרים על ידי השעיר המשתלח בבלי, שבועות יג ע"ב. כפי שפירשנו, רבי יהודה מבטא גישה שיש בה פיחות במעמדם של הכוהנים בתור קבוצת עילית. אין הם ראויים לכפרה נפרדת מעם ישראל, ואולי אף לא הוזכרו כלל במפורש בווידוי.

5 אנא השם – בכתב יד קופמן המשנה נגמרת בכך, וכוונתה שהווידוי היה כרגיל וכפי שנאמר בווידויים הקודמים.

6 בחלק מכתבי היד מופיע הנוסח השלם של הווידוי, ובחלק מהם, כולל נוסחי הדפוס, תוספת שאינה בווידויים הקודמים. גם כאן השפעת הפיוטים ניכרת, ולא רשמנו את השינויים: "והכהנים והעם העומדים בעזרה כשהיו שומעים את השם המפורש שהוא יוצא מפי כהן גדול היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". כפי שכבר אמרנו, קרוב לוודאי שפִסקה זו נוספה למשנה בהשפעת הפיוטים; אין היא נמצאת בחלק מכתבי היד ואין היא נזכרת בתלמודים, ולעומת זאת היא מופיעה במפורש בחלק מהפיוטים. לעצם העניין, במקדש השתחוו בכמה וכמה הזדמנויות; השתחוויה בעת אמירת השם המפורש היא הגיונית לחלוטין כשהציבור משיב. בחלק מעדי הנוסח חוזרת גם התפילה "אנא השם בשם כפר נא" וכו'. כפי שכבר הערנו, נוסחאות התפילה נוספו וקוצרו בידי המעתיקים.